גזר דין בתיק ת"פ 2756-09

1.         הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בכתב אישום המייחס להם ניכוי תשומות בלא שהיה לגביהן מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף התשל"ו - 1976 [ להלן: "החוק"] במטרה להתחמק מתשלום מס - עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק, וזאת בנסיבות מחמירות, עפ"י סעיף 117(ב2)(3) לחוק; 4 עבירות לפי סעיף 117(א)(6), בקשר לסעיף 67 לחוק ותקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף; והוצאת חשבוניות מס בלא ששולם במועד המס הכלול בהן, עבירה לפי סעיף 117(א)(14) לחוק. הרשעת הנאשם 2 מתבססת על תפקידו כמנהל הנאשמת 1 לפי סעיף 119 לחוק.

יוטעם, שהורשעו הנאשמים בכל שיוחס להם בכתב האישום. במרבית טענותיהם התייחסו באי כוחם הנכבדים של הצדדים לנאשם 2, ובנסיבות העניין, יתייחסו הדברים אליו. אשר לנאשמת 1, צפוי בית המשפט להורות על קנס, ובנסיבות העניין ניתן לצמצם את הדיון ביחס אליה, באשר, בפועל, ככל הנראה, על הפרק חברה שאינה פעילה מזה זמן לא מועט. [הנאשם 2 - להלן: "הנאשם"].

2.         תחילה נמצא להתייחס למתחם הענישה הרלוונטי הראוי לעבירות שעל הפרק.

א.         קודם שאתייחס פרטנית למתחם הענישה ביחס לאישומים השונים, אקדים ואציין כי, ככלל, מקובלת על בית המשפט עמדת התביעה בעיקרה, ביחס לכל אחד משני האישומים, והנושא המרכזי היחיד בו חולק אני על עמדת באת כוחה הנכבדה של המאשימה, הינו ביחס לטענתה, שיש לצרף סכמטית את העונשים בשני האישומים השונים, כך שישא הנאשם בעונשים מצטברים בגין שני האישומים. על הפרק פרשה אחת, גם אם בעלת מספר מרכיבים, וכך יש לראותה. עם זאת, ככלל, נכון הדבר, שכאשר על הפרק עבירות מס, לסכום המס המהווה את ליבת העבירה יש משמעות גם בהיבט העונשי, וסכומים שמקורם בעבירות שונות, בוודאי יצטרפו זה לזה.

ב.         המרכזי שבאישומים הינו אישום מספר 1, לפיו ניכו הנאשמים תשומות שלא על יסוד חשבוניות מס שהגיעו לידם כדין בסכום של 1,347,478ש"ח. על יסוד פסיקת בתי המשפט ראוי, כאמור, לייחס משקל ניכר לסכום המס שבמוקד ועקרון ההלימה מחייב זיקה בין הסכום המהווה את ליבת העבירה לבין העונש:-

התגמול כמטרת ענישה מיועד לשקף את היחס הראוי בין חומרת העבירה לבין חומרת העונש ואת הוקעתה של החברה את מעשה העבירה וסלידתה ממנו. בקביעת העונש על בית-המשפט לתת למטרות הענישה השונות משקל ראוי, ההולם את נסיבות המקרה... עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה ומכאן יש מקום ליתן לכך משקל בענישה על הפן ההרתעתי [ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ'ד נח (3), 721, 725].

                        לפסיקה במגמה זו ניתן ביטוי חוזר ונשנה, פעמים הרבה:-

ההחמרה בענישה על עבירות מס נועדה בראש ובראשונה לשמש כאמצעי הרתעתי כלפי כולי עלמא מפני ביצוע עבירות אלו בעתיד. כמו-כן, מטרתה לבטא את הגמול ההולם על הנזק הרב שמסיבות העבירות האמורות לקופת הציבור [רע"פ 254/06 רומל קעדאן נ' מדינת ישראל]

לטענת התביעה נע המתחם המקובל בין 15 חודשי מאסר בפועל לבין 28 חודשים, ובנוסף מאסר מותנה וקנס בהיקף של 5 - 10 אחוזים. עם כל הערכתנו לבא כוחו הנכבד של הנאשם, אין אחיזה לטענות לפיהן מתחם הענישה המקובל נמוך משמעותית מההיקף הנ"ל. עמדה לפיה עבירות מס בהיקף זה אינן מוציאות מכלל אפשרות עבודות שירות, ואף למטה מכך, נעדרת בסיס, ודי אם אזכיר שעל הפרק סכום העולה על מליון ורבע ש"ח, שאותו איבדה המדינה. ולכל היותר, וגם זאת אך בגבול שורת הדין, נכון אני לקבוע שמתחם הענישה הרלוונטי המירבי המקובל מגיע כדי 24 חודשים, מעט פחות מכפי שגרסה התביעה.

ג.          אישום מספר 2 מלמד על כך שלא העבירו הנאשמים לשלטונות מע"מ סכום של 281,931ש"ח, אותו גבו מלקוחות שונים. לטענת התביעה, שגם אותה נכון אני לקבל בעיקרה, נע מתחם הענישה ביחס לאישום האמור בתחום שבין 5 חודשי מאסר ל- 8 חדשים, ובתוספת תנאי וקנס בשיעור של 30,000 - 40,000 ש"ח. גם ביחס לעבירה זו אינני בדעה שעונש שלא יכלול כלל מאסר בפועל, כדעת הסנגור, מתיישב עם מתחם הענישה המקובל. לא כך. תקופת המאסר בה נקבה התביעה מקובלת והולמת וסכום הקנס ראוי שיעמוד על שיעור דומה לזה שצוין בעבירה נשוא אישום 1, 5 - 10 אחוז מהסכום המהווה את ליבת העבירה.

ד.         כפי שצוין לעיל, חולק אני על התביעה רק ביחס לשאלות הנוגעות לכך שעל הפרק שני אישומים. בית המשפט אינו פועל באופן טכני, המדובר בעבירות על אותו חוק, והגם שהמדובר, ללא ספק, בעבירות שונות, מהוות הן, למעשה, הסתעפויות שונות של אותה התנהלות שלא כדין, שנועדה להקטין עד מאוד את הסכום שהגיע למדינה מהנאשמים. לשון אחר: על בית המשפט עתה להתייחס גם לשאלת מתחם הענישה ההולם את מי שביצע את שתי העבירות וזאת, אגב ראיית התמונה הכוללת, ולאו דווקא בדרך של צירוף עונשים "טכני" כפי שסבורה התביעה. אבן הפינה לקביעת העונש ההולם, ראוי שתיקח בחשבון הן את העונשים ההולמים בגין העבירות השונות כמפורט לעיל, הן את סכום המס המצטבר הכולל שבמוקד העבירות, 1,629,409 ש"ח, והן את שאיפת בית המשפט לראות את התמונה הכוללת.

ה.         דומני שמתחם הענישה ההולם לעבירות בכללותן, ראוי שיעמוד על הטווח שבין 18 לבין 28 חודשי מאסר. זאת, כאמור, בגין שתי העבירות. מעל הצורך אזכיר, שסכום המס המצטבר שהפסידה המדינה עולה על מליון וחצי ש"ח.

3.         קודם שאגש לדיון בדבר נסיבות הפרשה ונסיבותיו האישיות של הנאשם נמצא לנכון להזכיר ולבסס את הכלל לפיו עבירות מס, בפרט בהיקפים כאמור, טעונות מאסר בפועל לתקופות ממשיות:-

בית-משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמרקם החברתי, ונוכח פגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ולפעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האמון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס - פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מירמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת בפסיקתו של בית-משפט זה כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה" [רע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מדינת ישראל, פסקה 7 לפסק הדין].

ובעניין אחר נקבע:

למותר להכביר מילים על חומרתן של עבירות המס והנזק שהם מסבות. עבירות המס הנן חלק מהעבריינות הכלכלית המכוונת לפגוע בציבור בכללותו. הן שקולות לשליחת-יד לקופה הציבורית, משבשות את פעולתו התקינה של מנגנון גביית המיסים, פוגעות במשק המדינה ומערערות את אמון הציבור בערך השוויון בנשיאה בנטל המיסים... על-כן נפסק, לא אחת, כי נוכח חומרת העבירות הנדונות, הנזק שהם מסבות לאוצר המדינה, קלות ביצוען והקושי בחשיפתן - מן הראוי להטיל בגינן עונשי מאסר בפועל בצד קנסות כבדים וזאת משיקולי גמול והרתעה אפקטיבית - אישית וכללית, אשר גוברים בדרך כלל על נסיבות אינדיבידואליות... מדיניות ענישה מחמירה זו, המחייבת הטלת מאסרים בפועל וקנסות מכבידים,  מיושמת, בין-השאר, גם בעבירות של העלמת תשלומי מע"מ, לרבות ניכוי מס תשומות שלא כדין." [ע"פ (מחוזי ירושלים) 40036/07 "יגיל שירותי שמירה וניקיון (1997) בע"מ נגד מדינת ישראל].

4.         לטענת ההגנה על הפרק נאשם כבן 70, ללא כל עבר פלילי, הסובל מקשיי בריאות שונים, בכללם ליקוי בכליותיו ועוד. לדברי הסנגור, מאסר בפועל משמעותו גזר דין מוות לנאשם. לאחר הטיעונים לעונש, ככל הנראה, שב הנאשם ואושפז, ואף הוגשו לי אסמכתאות לענין זה. נכון אני לצורך גזר דין זה לראות כמוכחת את טענת ההגנה, שמצב בריאותו של הנאשם רופף. יתר על כן, נטען, שגם מצבו הכלכלי של הנאשם אינו מן המשופרים. ואולם, בנסיבות אלה צפה ועולה השאלה, האם במצב זה ראוי לעבירות שהיקפן כאמור, שתסתיימנה ללא כל עונש מוחשי, או בענישה נמוכה חסרת משמעות בהיבטי ההלימה וההרתעה?! - זו, למעשה, עמדת הסניגור הנכבד, שלא לדבר על אי נכונות הנאשם לקבל את האחריות למעשיו. מעבר לכך טען הנאשם רבות בדבר פרוייקטים שביצע ברחבי הארץ, תרומתו למדינה בהקשרים שונים ועוד. ברם, ספק עד כמה יש בעצם העובדה שביצע הנאשם במהלך חייו עבודות רבות ברחבי המדינה כדי להקל בעונשו.

            המורכבות הנובעת ממצב בו על הפרק שאלת עונשו של נאשם בנסיבות המחייבות ענישה מחמירה, כזו שמאסר בפועל במרכזה, ומנגד, נסיבות בריאותיות מורכבות, בין היתר, גם על רקע גיל מתקדם של הנאשם, מוכרת, והדברים עולים מעת לעת להכרעת בית המשפט. ברם, אין בנמצא, בין בפסיקת בית המשפט העליון ובין בכל מקור מחייב אחר, כלל האומר שנסיבות בריאותיות מורכבות מצדיקות ענישה מתחת לכל "רף תחתון" סביר, היינו, למעשה, גזר דין שאין בו, כמעט, ולא כלום, והרי זו, בפועל, עמדת ההגנה:-

... חייב להיות ברור ונהיר לכל בר בי רב, כי מצב בריאותי לקוי, בין פיזי ובין נפשי, איננו יכול להיות, בשום מקרה, משום חסינות או תעודת ביטוח בפני ענישה ראויה והולמת [ת.פ 600/91  (מחוזי ת"א) מ "י נ ' ארביב ואח'].